Friday, February 27, 2009

parasha truma

PARASHÁ TRUMÁ por Rav Peter Tarlow


Esta semana comenzamos a leer la primera de cuatro secciones semanales que tratan de la construcción del mishkán o sea el "santuario portátil." Esta, la primera, se llama "Trumá" que significa "un donativo dado del libre albedrío." Van a encontrar la parashá en el Libro de Éxodo 25:1 -27:19.


En la primera lectura de ésta, parece que la parashá es un sueño realizado para un arquitecto. Esta sección empieza con el mandato de D'ós a Moisés diciéndole que debería aceptar (tomar) los donativos que permitirán la construcción del mishkán. Este santuario portátil iba a acompañar a la gente por dondequiera que fuera hasta (y después de) que entrara en la tierra sagrada de Israel.


La sección entra en gran detalle sobre casi todos los aspectos del plan arquitectural que el pueblo iba a usar en su construcción. Nos informa de los materiales apropiados, cómo se hace la menorá nacional (el candelabro nacional) y hasta cuanto espacio se había de dar a los patios alrededor del edificio. Hay tantos detalles en esta sección que se puede comprender por qué una persona que no es ni estudiante ni sabio en la arquitectura se preguntaría qué debería aprender de esta sección.


Sin embargo, si leemos la parashá en una forma más profunda notamos que nos habla no solamente de un edificio que ya no existe sino también de nuestra vida. Tal vez la primera pregunta que deberíamos hacernos es por qué se usa la palabra "trumá" o "donativo dado libremente." ¿Es decir que D'os no quería ninguna casa construida de dinero dado por obligación? ¿Nos dice el texto que la construcción de un edificio espiritual no puede tener su base en la obligación sino en el libre albedrío del ser humano?


También notamos que el nombre del santuario en hebreo nos enseña mucho. Derivamos este nombre (mishkán) de la raíz verbal "sh-k-n" que significa "habitar con el otro" o "hallarse en una condición o estado con el otro." De la misma raíz verbal derivamos el nombre de la presencia de D'os (Shkhiná) y hasta el nombre para una vecindad (barrio) (shkhuná). Fijense en que hasta en el caso de Balaam (Números 23:9) la necesidad de relaciónes interpersonales es implicado por esta raíz verbal.


¿Se puede ver la mishkán también como el sactuario espiritual que viven dentro de cada uno y nos unifica con los otros, la construcción interna de nuestra vida? ¿Es por eso que D'os insiste en trumot (donativos dados libremente) en lugar de un impuesto? Si vemos el mishkán como algo vivo dentro de nosotros, algo que libremente construimos, entonces aprendemos muchas lecciones de la vida. Exactamente como en la vida arquitectural, no se puede construir nuestro mishkán basado en los deseos del otro, debe ser algo propio. También nuestro mishkan es portátil, va con nosotros adondequiera que vayamos en la vida, Si leemos el texto con cuidado nos fijamos en sus muchos detalles. ¿Nos enseña que aunque es importantísimo tener una visión y pensar en términos anchos, también nos avisa sin prestar atención a los detalles de la vida podemos fracasar. Necesitamos los dos, la visión y la capacidad de poner atención a los pormenores.


Esta parashá entonces nos presenta con muchas preguntas personales. ¿Cómo construimos la vida? ¿Hacemos nuestras decisiones es los hechos o en los puros deseos? ¿Nuestra vida es un lugar habitado por D'ós o estamos demasiados ocupados para permitir que D'ós entre en ella? La manera que elegimos a responder a estas preguntas, la manera que construimos nuestro propio mishkán, quizás no vaya a cambiar el mundo, pero pueda alterar la trayectoria de la vida. Una lección de la parashá para esta semana es que si se construye su mishkán con sabiduría y santidad, podrán enfrentar todo lo que le pase en la vida con dignidad y con nobleza.



Rav Peter Tarlow es el rabino de Oneg Shabat, y director de la casa de Hillel de la Universidad de Texas A&M

Temurah

Rabbi Dr. Azriel Rosenfeld


55. Substitution - Temurah 

It is forbidden to substitute another animal for a sacrificial animal, and if one does so both are holy, as it says "[And if it is an animal of which sacrifices can be given to Ha-Shem, any [such] that he gives to Ha-Shem shall be holy;] he shall not exchange it and he shall not substitute for it... and if he substitutes animal for animal it and its substitute shall be holy".[1] It is forbidden to change any sacred thing to a sacred thing of another type, as it says "But a firstborn... no man shall sanctify it".[2],[a] 
   
1. Lev. 27:9-10 
2. Lev. 27:26 


 
a. 1:1; 4:11

Thursday, February 26, 2009

REFLEXIÓN DIARIA


Todo depende de nuestras sensaciones y de la correcta adaptación a la verdadera realidad, en lugar de a la ilusión, a la que sentimos por nuestros cinco sentidos.

2009

CONNECTIONS 2009 JAZZES THINGS UP

The opening ceremony of a World Union international convention is always a stirring event, and this year will be no exception. After the parade of flags and some inspiring words from convention organizers, delegates will be treated to a video about the exciting and dramatic growth of our movement worldwide and a concert by some of the best professional musical talent in the Jewish world. Singer/songwriter Peri Smilow and jazz musician/composer Mattan Klein, will perform and engage the gathering, several hundred-strong, with a thrilling combination of traditional favorites and new numbers. Music will, of course, be an integral part of the entire convention, connecting and inspiring everyone throughout the event and long after.

The sessions and tours are rapidly filling up, but space is still available if you register today. Leaders of the World Union and the State of Israel, including President Peres and the mayors of Jerusalem and Tel Aviv, are hoping to see you there!

Rabí Simón

EL FESTEJO DE CASAMIENTO Y EL DIVORCIO

En la ciudad de Sidón. había una mujer que estaba casada hace más de diez años y no tenía hijos. Fue a Rabi Simón ben Yojai, junto con su marido, para que éste les diera el divorcio. Entonces Rabi Simón les habló así: "Yo les afirmo bajo juramento, que como ustedes ofrecieron una gran fiesta cuando se casaron, deben orga­nizar una gran comida al divorciarse".


Con esta decisión se fueron de la casa del Rabí y organizaron una gran comida. Durante la comida, la mujer le dio al hombre mucho vino para tomar, de manera tal que su corazón se puso muy alegre y contento, y le dijo a ella: "Hija mía, llévate contigo lo que te gusta más de nuestra casa, y llévatelo a la casa de tus padres".


¿Qué hizo ella? Cuando él estaba profundamente dormido, llamó a sus sirvientes y sirvientas y les dijo: "Lleven a mi marido junto con su cama a la casa de mis padres".


Es lo que hicieron ellos.


Hacia medianoche, despertó el hombre y como ya no estaba ebrio, le preguntó a su mujer: - "¿Hija mía. dónde estoy?"


"En la casa de mis padres" - le contestó ella. Y cuando le preguntó, cómo había llegado allí, ella le contestó: --"Tú me dijiste durante la comida de la noche que puedo llevarme a la casa de mis padres lo que más me guste. Para mí no hay nada mejor en el mundo que tú".


Cuando volvieron una vez más donde Rabí Simón y le contaron todo, éste rezó con ellos a Dios, y Dios escuchó su oración y les bendijo con muchos hijos.

Thursday, February 19, 2009

מאת עוזי רובין


הגנה אקטיבית בפני רקטות וטילים:


לקחי "עופרת יצוקה" ומלחמת לבנון השנייה

 


מאת עוזי רובין

 


BESA Center Perspectives Papers No. 69, February 19, 2009 

 


תקציר: מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" הוו דגם בזעיר אנפין למלחמות העתיד. איראן וגרורותיה סוריה, החזבאללה והחמאס אינם משקיעים כמעט דבר במערכות נשק "קלאסיות" של מלחמה בעצימות גבוהה. במקום זאת הם בונים ורוכשים כמויות עצומות של טילים ורקטות. בכל מערכה עתידית יהיה העורף הישראלי כולו נתון למתקפה עזה של טילים ורקטות בעוצמה שלא ידענו כמותה. מאמר זה סוקר את אמצעי המענה של ישראל למתקפת הרקטות.

 


מתקפת הרקטות של החמאס וארגונים פלסטיניים אחרים על דרום המדינה במהלך "עופרת יצוקה", חרגה מהמתכונת רבת השנים של ירי הטרדה על ישובי עוטף עזה. למרות שעוצמת האש וטווחי הפגיעה היו נמוכים משמעותית ממתקפת הרקטות של החזבאללה במלחמת לבנון השנייה, היעדים האסטרטגיים היו דומים. ראשית, הפגנת המשך קיומה של היכולת הצבאית של הפלסטינים מול עוצמת התקיפות הישראליות. שנית, הישג תדמיתי בציבור הפלסטיני ובמדינות העולם על ידי פגיעה בערים ראשיות בעומק שטח ישראל, ובכאלו שנחשבו עד אז ל"עורף בטוח". שלישית, כרסום בכושר העמידה של האוכלוסייה הישראלית ויצירת לחץ על מקבלי ההחלטות בישראל להפסיק את הלחימה בתנאים נוחים יותר לצד הפלסטיני.

 


ייתכן שהפעם היה גם ממד נוסף: תקיפת בסיסי חיל האוויר על מנת לפגוע בכושרו (1) – ממד שלא היה קיים, לפחות באופן מפורש, במלחמת לבנון השנייה.

 


המאפיין העיקרי של מתקפת הרקטות במהלך "עופרת יצוקה" היה השימוש שנעשה לראשונה ברקטות גראד משופרות, שטווחן המרבי הוא כנראה מעט יותר מ-40 ק"מ. רקטות גראד תקניות נורו לראשונה אל אשקלון עוד בשנת 2004, ובשימוש שבהם הפעם כשלעצמו לא היה חידוש. לעומתן, רקטות הגראד המשופרות הכניסו למעגל האיום ערים ראשיות ויישובים גדולים ברחבי הדרום והמרכז – אשדוד, באר שבע, קריית גת, יבנה, וגדרה – שעד אז נחשבו ל"עורף בטוח". ניתן להעריך באופן  גס שהגדלת טווח הירי מ-20 ל-40 ק"מ הכניסה למעגל האיום יותר מחצי מיליון אזרחים.

 


יתרה מכך: האזורים מוכי הרקטות כללו הפעם גם תשתיות לאומיות ראשיות כמו הנמל, בתי הזיקוק ותחנת הכוח באשדוד, וכן אזורי תעשייה נרחבים באשדוד, באר שבע וקריית גת, שכללו תעשיות כימיות ומפעלי טכנולוגיה גבוהה. גם בהיבט זה בולטת ההקבלה למלחמת לבנון השנייה.

 


אמצעי המענה של ישראל למתקפת הרקטות היו זהים בעיקרם אך שונים בתוצאתם מאמצעי המענה במלחמת לבנון השנייה. כמו ב-2006 נעשה מאמץ משמעותי לדכא את האש הן בתקיפה ההתחלתית (שבת 27 לדצמבר) והן במהלך הלחימה. בשונה ממלחמת לבנון השנייה, הפעם ניכרה ירידה של ממש בקצב הירי הרקטי לאחר השבוע הראשון של המערכה. קשה לומר אם ירידה זו נבעה מדעיכה בכוחם של הפלסטינים להוציא לפועל שיגורי רקטות, או מרצונם לשמר את המלאי שבידם למקרה של התמשכות הלחימה. בשבוע האחרון של המערכה התהפכה המגמה וחלה עליה מסוימת בירי הרקטי, מה שיכול לרמז על האפשרות השנייה, לפחות באופן חלקי. מקורות ישראליים מייחסים את הירידה בקצב הירי הרקטי הן לשחיקה ביכולת הירי על ידי חיל האוויר, והן לפעולה הקרקעית שתפסה שטחים ששימשו לשיגור רקטות לעבר ישראל.

 


האמצעי השני, הגנה פסיבית, הניב הפעם תוצאות טובות יותר מאשר במלחמת לבנון השנייה. ב-2006 נורו כ-4,000 רקטות שהרגו 53 ישראלים. לאמור, כ-75 רקטות להרוג. במקורות הפתוחים אין עדיין תמימות דעים לגבי כמות הרקטות הכללית שנורתה במהלך "עופרת יצוקה" אך היא בוודאי לא פחותה ממה שארגון החמס הודיע – כ-550 רקטות – ולא עולה על הערכות שהושמעו בתקשורת הישראלית אודות כ-660 רקטות (2). מתקבל שהפעם נדרשו בין 183 ל-220 רקטות כדי לגרום להרוג אחד. עם זאת יש לנהוג זהירות רבה בהסקת מסקנות. לפחות חצי מהרקטות שנורו ב"עופרת יצוקה" היו מייצור עצמי של הפלסטינים ("קסאמים" בלשון העם). רקטות אלה הינן בעלות דיוק גרוע יותר מרקטות גראד תקניות והראש הקרבי שלהן קטן בהרבה.

 


עם זאת נראה כי מערך האזעקות, שפעל בדרך כלל במועד, בשילוב עם הענות הציבור להוראות מנעו אבדות רבות. לדוגמה, בשתי פגיעות ישירות של גראדים ארוכי טווח ברבי קומות באשדוד נרשמו פציעות קלות ונפגעי חרדה בלבד, מכיוון שהדיירים התפנו בעוד מועד מדירותיהם לחדרי המדרגות. אלמלא התנהגות ממושמעת זו, היה סביר לצפות לתוצאות קשות בהרבה.

 


האנלוגיה למלחמת לבנון השנייה נכונה גם לגבי נדבך ההגנה האקטיבית אשר בשתי המערכות לא מילא כל תפקיד. במערכה של שנת 2006 פרס חיל האוויר סוללות "פטריוט" בצפון אך מסיבות שלא הובהרו לא עשה בהן שימוש כנגד הרקטות הכבדות מתוצרת סורית (302 מ"מ) שנורו על עפולה, חדרה וחיפה. מול רקטות הגראד של החזבאללה שתקפו את נהרייה, קריית שמונה, צפת וחיפה לא היה לישראל כל מענה הגנתי.

 


פער זה זוהה כקריטי על ידי מערכת הביטחון וכתוצאה הותנע פיתוח מערכת ייעודית בשם "כיפת ברזל" ליירוט רקטות שנורות מטווחים של ארבע עד 40 ק"מ – לאמור, קשת הטווחים של הרקטות של הארגונים הפלסטינים ששוגרו מעזה במהלך "עופרת יצוקה". לדברי משרד הביטחון, היעד לכשירות ראשונית של "כיפת ברזל" הוא סוף 2010. כך התגלגלו הדברים למצב שבמערכה של 2009, ממש כמו במערכה הקודמת ב-2006, הפער לא נסגר ועריה של ישראל נשארו בלתי מוגנות.

 


איך היו נראים פני הדברים אילו מערכת דוגמת "כיפת ברזל" הייתה פרושה מבצעית כבר ב-2006? יש שיטענו כי הדבר לא היה משנה את מהלך המלחמה ותוצאותיה. מאידך, יש לציין כי קרוב ל40% מההרוגים שנגרמו על ידי הרקטות של החזבאללה, נהרגו מפגיעת שתי רקטות בלבד (שמונה אזרחים בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה מרקטה אחת ו-12 אנשי מילואים בכפר גלעדי מרקטה נוספת). גם בהנחה המחמירה שדרושים שני טילי יירוט מסוג "כפת ברזל" כדי להשמיד בוודאות רקטת גראד במעופה, היו נדרשים לא יותר מארבעה טילי יירוט כדי למנוע את מותם של 20 ישראלים, על הכאב האישי והדכדוך הלאומי שמותם הביא בעקבותיו. קשה לקבל כי הצלת חיים, מניעת נפגעים והקטנת נזקים לא היו משפיעים על מהלך המלחמה ועל תוצאותיה.

 


יש החולקים על כך ש"כיפת ברזל" תוכל ליירט רקטות קסאם שטווחן שישה עד עשרה ק"מ עקב זמן מעופן הקצר, אך אין חולקים על כך שהמערכת תוכל ליירט רקטות גראד שנורות לטווחים של 30 ו-40 ק"מ וזמן מעופן ארוך יחסית. ב"עופרת יצוקה" הייתה יכולה סוללה אחת באזור אשדוד להגן גם על ישובי הסביבה כמו יבנה ומושבי גדרות. סוללה נוספת בבאר שבע הייתה יכולה להגן על כל העיר וסביבותיה.

 


ההתראה המוקדמת המהירה והאזעקות הממוקדות שהפיקה ב"עופרת יצוקה" הוכיחו כי ניתן לאתר את הרקטות כמעט מיד עם יציאתן, ולחשב בזמן קצר את אזור נפילתן המשוער. מכאן ניתן להקיש כי מערכת כמו "כיפת ברזל" הייתה יכולה להבחין בין רקטות שעומדות ליפול באזורים פתוחים לבין כאלה שנקודת הפגיעה הצפויה שלהן הינה בשטח מיושב, וליירט רק את האחרונות. עד עתה לא ברור כמה רקטות נורו במהלך "עופרת יצוקה" לטווחים של 30 ק"מ ומעלה. לפי מקור אחד בתקשורת נורו 78 רקטות כאלה. אך מליקוט ידיעות תקשורתיות על ידי כותב שורות אלה במהלך המלחמה, נראה שהמספר גבוה יותר והוא נע בין 90 ל-120.

 


אם נכונה ההשערה כי רק 30% מהרקטות של החמאס פגעו באזורים מאוכלסים, הרי שלא היה צריך ליירט יותר מ-40 רקטות (דהיינו פחות משתיים ליום בממוצע) כדי למנוע פגיעה באשדוד, באר שבע וישובים סמוכים, ולשלול בכך מהחמאס את אחד ההישגים הבודדים שהוא מתפאר בהם, זאת בנוסף לצמצום בנפגעים ובנזקי רכוש. גם כאן קשה לקבל כי הדבר לא היה משפיע על תוצאות המערכה.

 


הן במערכה של 2006 והן בזו האחרונה של 2009 היו מתקני תשתית ותעשייה חשופים ללא מגן לרקטות של החזבאללה והחמאס: נמלי חיפה ואשדוד, בתי הזיקוק בצפון ובדרום, מפעלים פטרוכימיים ותעשיות עתירות מדע. העובדה שתשתיות אלה לא נפגעו כמעט בשתי המערכות הייתה יד המקרה. ביום האחרון של "עופרת יצוקה" פרצה במפעל כימיקלים באשדוד שריפה שהביאה לפינוי תושבים מחשש לדליפת חמרים מסוכנים. ככל הידוע שריפה זו לא נגרמה כתוצאה מפגיעת רקטה, אך הדבר מלמד מה היה יכול לקרות אילו ארגוני הטרור היו מכוונים את הרקטות על מפעלים המכילים חומרים מסוכנים. האסון ההמוני שהיה עלול להיגרם היה משפיע ללא ספק על מהלך ותוצאות המערכה, ולא לטובת ישראל.  

 


מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" הוו דגם בזעיר אנפין למלחמות העתיד. איראן וגרורותיה סוריה, החזבאללה והחמאס אינם משקיעים כמעט דבר במערכות נשק "קלאסיות" של מלחמה בעצימות גבוהה. במקום זאת הם בונים ורוכשים כמויות עצומות של טילים ורקטות. בכל מערכה עתידית יהיה העורף הישראלי כולו נתון למתקפה עזה של טילים ורקטות בעוצמה שלא ידענו כמותה. יש לקוות שבבוא היום תעמוד לרשות מדינת ישראל הגנה אקטיבית יעילה וכי אזרחי המדינה ותשתיותיה לא ישמשו עוד כמטווח פסיבי לרקטות של מדינות וארגונים עוינים.


   


(1) "בחמאס טוענים כי ירו לראשונה רקטת גראד על בסיס חה"א בתל נוף" סיקור ממוקד 9.1.09  http://www.sikurmemukad.com/gaza2009/?paged=2


(2) ערוץ 2, מהדורת החדשות הראשית, 19.1.2009.

 


עוזי רובין עמד בראש פרויקט ה"חץ" במשרד הביטחון להגנה מפני טילים ארוכי טווח והמחבר של בהוצאת מרכז בס"א."

 Rocket Campaign against Israel during the 2006 Lebanon War" 

  

Wednesday, February 18, 2009

Vice Prime Minister and Minister of Foreign Affairs Tzipi Livni

Vice Prime Minister and Minister of Foreign Affairs Tzipi Livni spoke to the Conference of Presidents of Major American Jewish Organizations yesterday, 16 February 2009, in Jerusalem: "I believe that it is our task to ensure Israel's future as a Jewish and democratic state. This will be accomplished by promoting the diplomatic process that will allow Israel to remain as such. This diplomatic process is not a result of international pressure, but rather Israel's nature and for the sake of its future. "I also believe in our right to all of the land of Israel, but it is more important to me to preserve the Jewish and democratic character of the State of Israel. It has to be understood that, in order to win the world's support in the struggle against the threats in the region, we have to continue the diplomatic process. The Annapolis process must continue. Whoever thinks that it is possible to fight against terrorism without engaging in a diplomatic process is mistaken. No Israeli government can afford a policy of freezing the process - it would be subjected to international pressure that would try to force upon it undesirable diplomatic programs. "The role of leadership is not to emphasize what separates us, but rather what unites us. I intend to look for and find a common denominator between us. The Israeli people are not really divided; most of them agree on our objectives. Unfortunately, when political agendas get involved, the people appear to be divided. If we can find the common denominator as I would like to do, the people won't have to be divided." 17.02.2009

Humanitarian aid continues to flow in to Gaza

Humanitarian aid continues to flow in to Gaza(Communicated by COGAT - Coordination of Government Activities in the Territories, Ministry of Defense) The Kerem Shalom, Karni, Nahal Oz and Erez crossings operated today (Monday, 16 February 2009) enabling humanitarian movements and transfer of humanitarian goods in to Gaza। Throughout the day, a total of 148 trucks with 3222 tons of supplies at the request of UNRWA, The World Food Programme, the International Committee of the Red Cross, ANERA and a donation from the Government of Jordan। Also, goods for the private sectors that included meat and dairy products, fruit, blankets, empty sacks, oil, vaccines and veterinary medication, diapers, reproductive eggs, sugar, rice and personal hygiene items। Via Nahal Oz fuel depot, 438,000 liters of heavy duty diesel for the Gaza power station were transferred. Karni conveyor operated and transferred 900 tons of different types of grain. On Sunday (15 February 2009) the Kerem Shalom, Karni, Nahal Oz and Erez crossings operated enabling humanitarian movements and transfer of humanitarian goods in to Gaza. Throughout the day, a total of 157 trucks with 4027 tons of supplies at the request of UNRWA, The World Food Programme and a donation from "Let the animals live Israel" of animal fodder. Also, goods for the private and public sectors that included meat dairy and fish products, fruit, canned food, blankets, oil, vaccines and veterinary medication diapers, hypocloride, sugar, rice and personal hygiene items. Also, 434,000 liters of heavy duty diesel for the Gaza power station were transferred via the Nahal Oz fuel depot. Karni conveyor operated and transferred 1550 tons of different types of grain. On Tuesday (17 February 2009), 72 trucks of grain are scheduled to convey produce through Karni crossing and 127 trucks with goods via Kerem Shalom for UNRWA, an Ambulance donated by MSF, food aid for WFP, assistance items for the ICRC further aid from Jordan, a donation from "Let the Animals live Israel" and supplies for the private sector. In the ongoing humanitarian effort, since the unilateral cease fire (18/1/2009), 98,463 tons of aid and 7,842,900 liters of fuel for the Gaza power station have been delivered to the Gaza Strip.

Sunday, February 15, 2009

humor judio ONEG SHABAT

HUMOR JUDÍO

Rabí Azriel Hurvitz preguntó al rabí de Lublin:
- ¿Cómo es que usted tiene tantos discípulos? Yo le supero en sabiduría y nadie viene a escuchar mis enseñanzas.
El justo repuso:
- A mí también me extraña que tanta gente venga a escuchar a un hombre insignificante como yo, en vez de buscar la verdadera doctrina junto a usted, que es un pozo de ciencia. Quizás acudan a mí porque me asombro de que vengan y no acudan a usted porque usted se asombra de que no vengan.

Reflexão diária

REFLEXIÓN DIARIA

El que adquiere buena fama, la adquiere para sí mismo.
El que adquiere la ciencia de la Torá, adquiere la vida eterna.
Pirkei Avot.Capítulo 2 Mishná 7.

Friday, February 13, 2009

Peres

PRESIDENT PERES TO SPEAK AT CONNECTIONS 2009Israel’s president, Shimon Peres, has officially accepted the World Union’s invitation to speak to delegates at the CONNECTIONS 2009 closing ceremony on Sunday, March 22 in Tel Aviv, capping what will be an outstanding lineup of speakers from among the movement’s highest leaders. Peres has lived a life of political, defense and diplomatic service to Israel, and will offer his perspective on the country’s state of affairs and the developing role of Progressive Judaism there.
Heads of many of the World Union-affiliated regions and institutions in the Progressive, Reform and Liberal movements will address both hot topics and fundamental issues throughout the five-day convention, providing intellectual stimulation, emotional connections and practical skills for the times we live in.
Information about convention speakers and the many sessions and onsite visits is available on the CONNECTIONS 2009 Web site. Remember to check back regularly for updates.

Shimon PERES

PRESIDENT PERES TO SPEAK AT CONNECTIONS 2009Israel’s president, Shimon Peres, has officially accepted the World Union’s invitation to speak to delegates at the CONNECTIONS 2009 closing ceremony on Sunday, March 22 in Tel Aviv, capping what will be an outstanding lineup of speakers from among the movement’s highest leaders। Peres has lived a life of political, defense and diplomatic service to Israel, and will offer his perspective on the country’s state of affairs and the developing role of Progressive Judaism there. Heads of many of the World Union-affiliated regions and institutions in the Progressive, Reform and Liberal movements will address both hot topics and fundamental issues throughout the five-day convention, providing intellectual stimulation, emotional connections and practical skills for the times we live in.
Information about convention speakers and the many sessions and onsite visits is available on the
CONNECTIONS 2009 Web site. Remember to check back regularly for updates.

Parashá Itro

La parashá para esta semana lleva el nombre de "Itro", el suegro y mentor principal de Moisés. Van a encontrar esta sección semanal en el Libro de Éxodo 18:1-20:23. Esta parashá nos ayuda a comprender casi mucha de la filosofía bíblica que sigue. Por eso, hace un papel crucial en nuestro entendimiento de la mente bíblica y de la teoría política bíblica.
Podemos dividir la parashá en dos sub-secciones. En la primera, leemos de los consejos que Yitro daba a su yerno para establecer un sistema de jurisprudencia en Israel y también los principios necesarios para ser un buen líder. En la segunda sub-sección leemos los principios básicos para una sociedad con la entrega de los "Aseret Ha'Dibbrot", una palabra mal traducida en castellano como "los Diez Mandamientos."
Es interesante notar que D'os no entregó los Diez Mandamientos a Moisés hasta que Yitro le había capacitado en la gestión y en el liderazgo. Es decir, Yitro se dio cuenta de que para salir con éxito un líder necesita más una capacidad administrativa y organizadora que la inteligencía o la creatividad. ¿Nos dice el texto que las ideas no convertidas en las acciones no valgan nada? Por eso, para ayudar a Moisés, cuya creatividad era superior a sus capacidades de organización y de gestión, Yitro dio a Moisés un ciclo de conferencias rápidas.Los principios de liderazgo de Yitro rodean de unos cuantos principios básicos del liderazgo. El primero fue que nuestros subordinados necesitan que los orientemos; necesitan saber lo que sus jefes desean de ellos y cuales son la exigencias del trabajo. Yitro advertió a Moisés que los errores de gestión se realizan cuando los líderes usan observaciones selectivas, cuando emplean racionamiento basado en sus deseos en lugar de los hechos, y cuando su ego los controla. Otro principio central de Yitro era que los líderes deben mantener una distancia social de sus subordinados. Para ser líder es sentirse solo. El líder que trata de dar todo a todos en fin de cuentas fracasa. La tercera lección de Yitro es que los lideres deben conocerse y estar dispuestos de enfrentar sus fallos. Ningún líder es D'ós y no hay ningún líder que puede realizar todo. Por eso, Yitro desarrolla una jerarquía de poder. En esta manera solamente las decisiones más críticas llegaron a Moisés. Por fin Yitro se da cuenta de lo que determina el éxito de un líder es su habilidad de manejar su tiempo. Yitro, tal vez, fuera el primero que comprendió la relación entre el manejo de tiempo y el liderazgo.
Yitro da a Moisés un esquema básico por ser un líder con éxito. En los capítulos que siguen, y a lo largo de nuestro viaje desde la esclavitud egipcia hasta la libertad nacional leeremos cómo Moisés tenía que enfrentar muchos desafíos. ¿Cómo juzgarían Vds. el estilo de liderazgo de Moisés? ¿Al madurarse Moisés, se cambia su estilo de liderazgo? ¿Cuáles son los errores que hizo y cómo podemos aprender de sus errores y de sus éxitos


Rav Peter Tarlow es el rabino de Oneg Shabat, y director de la casa de Hillel de la Universidad de Texas A&M

Tuesday, February 10, 2009

Humanitarian effort to Gaza continues

Humanitarian effort to Gaza continues

(Communicated by COGAT - Coordination of Government Activities in the Territories, Ministry of Defense)

 

The Kerem Shalom, Karni, Nahal Oz and Erez crossings operated yesterday (Sunday) enabling humanitarian movements and transfer of humanitarian goods in to Gaza. Throughout the day, a total of 142 trucks with 3783 tons of supplies at the request of The World Food Programme, the World Health Organizsation, and Care. Also, goods for the private and public sectors that included communications equipment (for the cellular companies) meat and dairy products, canned food, oil, diapers, reproductive eggs, powdered milk flour, sugar and rice. Also, 792,000 liters of heavy duty diesel for the Gaza power station were transferred via the Nahal Oz fuel depot. Karni conveyor operated and transferred 1848 tons of different types of grain.

 

Due to two different incidents of organized theft of humanitarian aid by Hamas terrorists, UNRWA has still not resumed shipping of aid in to Gaza.

 

Today (Monday), approximately 200 trucks are scheduled to ship goods in to Gaza via Kerem Shalom and Karni. Also, the Nahal Oz fuel depot is expected to operate for pumping of fuel.  

 

In the ongoing humanitarian effort, since the unilateral cease fire (18/1/2009), 77,184 tons of aid and 5,569,908 liters of fuel for the Gaza power station have been delivered to the Gaza Strip.

Monday, February 09, 2009

Rabbi Weinberg

Emuna Braverman

A number of years ago my husband took a sabbatical and our family went to spend the time in Israel. It was a year full of many challenges (the first Gulf War being but one of them) and many opportunities. Although we had planned to return to Los Angeles, we were torn. We got involved in some projects we were excited about, our kids were adjusting (with the little ones babbling in a language similar to but not quite Hebrew!) and we were starting to settle in. Perhaps we shouldn't go back to LA after all.

Night after night we agonized. Here? There? Here? There?

We really wanted to do what's right but that is often so difficult to determine. So we went to meet with Rabbi Noah Weinberg, zt"l. "Rosh Yeshiva," we said, "what does the Almighty want us to do?"

"The Almighty wants you to figure out what the right thing is," he replied. His answer was frustrating (back to "eeny, meeny, miny, mo") - and empowering. Some people mistakenly believe that religious Jews are like robots - with everything carefully planned and determined and no room for independent thought. Nothing could be further from the truth. The sense of real and ultimate consequences for our actions imbues every decision with greater import, requiring greater deliberation.

Rabbi Weinberg constantly reminded us to take responsibility for our brothers and sisters wherever they may be.

There are those who turn to observant Judaism for relief from life's responsibilities. They will be very disappointed. Although there is structure and parameters defined by Jewish law to our lives, most of our important decisions involve individual thought and judgment (and just the right dose of inner torment).

Rabbi Weinberg gave us an important gift that day. He would not allow us to cede our judgment to someone else. He would not allow us to forfeit our independence. He would not allow us to relinquish our responsibility.

On my first day of law school (about 100 years ago now), one of our professors told us that their goal was to train us to think like a lawyer. Rabbi Weinberg taught us to think like a Jew, to realize and focus our sense of responsibility for others. He taught us that only through the exercise of independent thought and judgment will we ever fully realize our potential, will we ever be fully human and fully in the image of God. And he constantly reminded us that the natural outcome of thinking like a Jew is to take responsibility for our brothers and sisters wherever they may be, their spiritual existence and their physical survival.

Ruhama Avraham Belila

ISRAEL’S TOURISM MINISTER EXTENDS WARM WELCOME TO CONNECTIONS 2009 DELEGATES

Ruhama Avraham Belila, Minister of Tourism for the State of Israel, expressed solidarity with the World Union and its mission in a 
letter welcoming registered delegates, and inviting others to join the upcoming international convention in Jerusalem and Tel Aviv.

CONNECTIONS 2009 “…is a stepping stone to strengthen ties between Jewish communities abroad and the State of Israel,” she wrote. Echoing the convention theme, Our Heart, Our Soul, Our World, Belila added, “As ‘body and soul’ we are one – Israel, the embodiment of the State, and our ‘soul’ as lies with our Jewish brethren around the world. What better time than now to come show your solidarity with the State of Israel.”

In appreciation and a show of support, the ministry is an underwriting sponsor of the convention, and suggests that, “[w]hile you are here to bridge and participate in the important work of your organization, we hope you will also have the time to enjoy the sights, wonders and joys Israel offers it visitors.”

Sunday, February 08, 2009

The Matriarchs Rachel and Leah

The Matriarchs Rachel and Leah:

Tears of the Jewish Mothers, Part 2

In our last class, we explored the inner meaning and greatness of Leah's tears. This week we look at Rachel's tears.

 

To begin our inquiry into the unique impact of Rachel's tears on the Jewish people past, present and future, we turn to a Midrash from the beginning of the Book of Lamentations. The Midrash tells us that God sends the prophet Jeremiah to the Patriarchs, Avraham, Isaac and Jacob, and to Moshe - all of whom have left the world - to ask their participation in mourning and pleading for a better future for the Jewish people. Each advocates for Israel, attempting to appease God by asking Him to reciprocate for his past good deeds.

 

Avraham reminds God of his willingness to have sacrificed, Isaac, his only son. In essence he says to God, "When You told me to sacrifice my son, I became like a cruel person. I did not pay attention to my merciful feelings as a father. I put Isaac on the altar and tied him down in order to sacrifice him. Why will You not reciprocate by having mercy on Your children, Israel?" But God does not respond.

 

Next, Isaac reminds God of his willingness to have allowed himself to be sacrificed by his father, Avraham. He asks that God reciprocate by having compassion for and saving the Jewish people. Again there is no response. Then Jacob comes forward and essentially says, "When I came out of Laban's house where I had worked for twenty years, I was with my family and we met my brother Esav along the way. Esav intended to kill me, and I was ready to have myself killed, in order to save my children. Please remember my deed and, in return, save Your children the Jews." No answer.

 

Finally, Moshe speaks. "Wasn't I a loyal shepherd to the Jewish people for forty years? I led them in the desert and, finally, when they were poised to enter Israel, You told me I was to remain in the desert and die there. I was not allowed to enjoy the fruits of my labor and, now, You call upon me to join You in mourning for something I never had? Please remember my efforts and have mercy on Your people." Again, no response.

 

Each of the Patriarchs, along with Moshe, argues that along with the justice God exacts by exiling the Jews from Israel, He should also show mercy and ultimately save them. But God does not respond.

 

Back to Rachel. The Midrash tells us that she appears in front of God and reiterates to Him how difficult it was for her to have participated in the plan of replacing herself with her sister, Leah, under the bridal canaopy. Rashi from Megillah 13b, gives us a background to this event: "Living up to his reputation as a deceitful rogue, Laban substituted Leah for Rachel on the wedding night. Jacob and Rachel expected Laban to attempt such a deception, and they prepared against it by arranging a secret signal between them. Seeing that they were about to substitute her sister Leah for her, however, Rachel confided the sign to her sister so that Leah would not be put to shame..." Rachel buries her desire to marry Jacob, and gives the signals to Leah. What's more, Rachel also buries her jealousy, in order to be able to carry out her plan with the purest intentions. Rachel asks God the following: "If I, as a flesh and blood mortal, was able to transcend my jealousy and anger, how much more so should You, an immortal King, find compassion for Your people."

 

The Midrash tells us that, as soon as she says this, God responds to Rachel's tears. He promises, for her sake, that He will ultimately redeem the Jews from their exile: "Rachel recalled her own magnanimity to her sister, Leah. When Leah was fraudulently married to Jacob in place of Rachel, Rachel did not let jealous resentment lead her to protest. Why then, should God be so zealous in punishing His children for bringing idols into His Temple? God accepted her plea and promised that Israel would be redeemed eventually, in her merit."

 

As it is written in Jeremiah (31:14), "Thus said Hashem: A voice is heard on high, wailing, bitter weeping, Rachel weeps for her children; she refuses to be consoled for her children, for they are gone. Thus said Hashem: Restrain your voice from weeping and your eyes from tears; for there is reward for your accomplishment - the word of Hashem - and they will return from the enemy's land. There is hope for your future - the word of Hashem - and your children will return to their border."

 

Why is it that God responds to Rachel and not to the Patriarchs or to Moshe? Certainly these were men of greatness and inordinate dedication to the Jewish people. Reb Tzadok HaKohen of Lublin proposes that the difference lies in the initiative Rachel takes, without first having to be commanded by God. From this perspective, we can say that the Patriarchs and Moshe perform their acts of self-sacrifice in response to God's command. Rachel, on the other hand, takes it upon herself to mastermind a plan that will save her sister's dignity, without any prior directive from God.

 

Had Rachel followed through with her own marriage to Jacob, God would not have held her responsible for Leah's embarrassment. This is because Leah's predicament would have been Laban's fault, since the plan was his. Nonetheless, Rachel takes it upon herself to act above and beyond her obligations. Accordingly, Rachel comes to God with a very strong argument for why her own actions should be a model for God in His treatment of the exiled Jewish people. She is able to say to God, "According to "halacha" (Jewish law) there is no reason why You should save Your people, since they have clearly transgressed. But, inasmuch as I acted with compassion to save my sister, You should do the same." And God accepts.

 

What we learn from Rachel's tears is that, when a person's actions surpass his or her obligations, God will reciprocate in kind - which is to say, beyond what they deserve according to conventional justice. Our sages tell us that if we want God's favorable judgement, say, on Rosh Hashanah, we should go an extra mile for someone else, even if we are not obligated to do so by Jewish law. This will enable us to convincingly advocate for ourselves in His presence.

 

In general, tears have a negative connotation, since we associate them with pain and difficulty. On the contrary, tears are the soul's response to a profound experience. We can now understand why, in order to appreciate Rachel and Leah, we have to examine the source of their tears. Leah cries out of fear that she may not be able to participate in building the Jewish Nation. Rachel cries for Israel her exiled children. Both Matriarchs teach us how tears express the essence of a Jewish woman.

 

We should always ask ourselves, "What do we have to care about to the extent that we'll cry?" This question will help us to define our values, set our priorities and direct our spiritual growth.

Rebbetzin Leah Kohn, editor of Women in Judaism, is the Director of the Jewish Renaissance Center , a learning institute for women located in New York City.